חדשנות ואלכימאות המידע

האנושות עשתה שינויים משמעותיים באמצעות מהפכות אשר התרחשו ברצף השנים. קחו למשל את מהפכת הכתב – זהו ה"דיסק הקשיח" הראשון שהמציא האדם לצורך אחסון, העברה ושליפת ידע. אותה תורה שבעל פה שעברה מדור לדור תוך איבוד חלקים ממנה, היה סוף סוף ניתן לשמרה עבור הדורות הבאים באמצעות הכתב. אחד הפרעונים טען אז שהמצאת הכתב עלולה לפגוע בכישורי הזיכרון שכן בני אדם לא יצטרכו לאמץ עוד את מוחם והוא עלול להתנוון.
המהפכה הראשונה המשמעותית עליה מדברים היסטוריונים היא המהפכה החקלאית אשר העבירה את מקור הכח והשליטה לחברות אשר הצליחו/השכילו לייצר כמות אוכל גדולה. למעשה באמצעות שליטה על מקורות מים ותיעוש של גידול המוני של צמחי מאכל אותן חברות אנושיות צברו את כוחן הפיננסי ואת חוסנן הצבאי הנגזר מכך. מדובר בתחילת "שרשרת המזון" של ההפיכות שכן אוכל זהו עניין אשר היה הראשון לתפוס את תשומת ליבה של האנושות באותה עת. לאחריה היגיעה המהפכה התעשייתית אשר הביאה עמה מפעלים עם יכולות יצור המוני אשר הפך את אותן מדינות לאימפריות כלכליות אף אם לא היה בידיהן חומרי גלם! (כדוגמת יפן למשל). על אותה מהפיכה תעשייתית השפעה דרמטית על מערכת החינוך אשר הוקמה באותם ימים ועל כך אדבר בהמשך בהקשר של חדשנות. לאחריה הופיעה מהפיכת האנרגיה (מיני מהפיכה אשר אפשרה גם למדינות עתירות מחצבי נפט וגז להתעשר) ולבסוף מהפיכת המידע אשר הפכה את בעלי המידע למעצמות כלכליות. מדינות כמו מדינת ישראל זכו לשיעורי צמיחה פנומנאליים בזכות שליטה ביכולות טכנולוגיות ומחקר אשר הפך את אותן מדינות למעצמות כלכליות. חשוב לציין שדווקא המשברים הכלכליים פסחו על מדינות ששלטו בתעשיית המידע והטכנולוגיה שכן הטכנולוגיה מייעלת תהליכים ו"תפורה" להתמודדויות בעיתות משבר, כך שככל שהמצב הכלכלי קשה כך משתפר מצבה של מדינה מוטת פיתוח טכנולוגי.  אתן לכך דוגמה: חברה כמו אמדוקס מציעה שירותי בילינג (תמחור) לחברות תקשורת אשר זקוקות למערכת תמחור מתוחכמת אשר תאפשר להתמודד בשוק תחרותי. אין לך כסף לתשלום עבור שירות הסלולר? נבנה לך מערכת שתדע להגביל את השימוש ולהשאיר אותך לקוח שלנו. דוגמה נוספת: חברת נטפים הישראלית מייצרת מערכות השקייה יעילות שיכולות לחסוך בעלויות המים ע"י הקצאת מיים מדויקת ומותאמת לכל צמח בהתאם ללחות הקרקע, האויר ומצבו. כשיש משבר חוסכים, מי שמעוניין לחסוך צריך לרכוש את הטכנולוגיה ומי שמפתח אותה מתעשר. ולמה מתעשר? כי המחיר של צינור מים אותו מייצרת נטפים נקבע על פי עלות  המים שהוא חוסך ולא לפי עלות הפלסטיק שצריך כדי לייצר אותו, התשלום הוא עבור השכל שבמוצר ולא עבור המרכיבים שלו. רשת האינטרנט אשר הפכה בעשור האחרון לנגישה כמעט בכל מקום בעולם הפכה את הגישה למידע אפשרית לכל אחד כך שבעצם אחיזה בידע עצמו היא כבר איננה יתרון יחסי. מרגע בו הידע הפך לזמין לכולם צצה ועלתה מהפיכת החדשנות. חדשנות היא היכולת או המיומנות ליצר משהו חדש ממידע קיים. כלומר אם לחברות מסחריות במדינת ישראל יש גישה למידע כמו לחברות במדינה הנמצאת במרכז  אפריקה אין לה יתרון יחסי אלא אם כן מאותו ידע החברה הישראלית תמציא משהו חדש. בואו ניקח לדוגמה את מכונית הטסלה החשמלית, רבים נוטים לחשוב כי החדשנות במכונית היא יכולת הנהיגה האוטונומית או השימוש בחשמל ללא דלק. אם תפתחו את מכסה המנוע של הטסלה מלפנים לא תמצאו דבר, כנ"ל גם אם תחפשו אותו בתא המטען האחורי. לטסלה בעצם אין מנוע אחד אלא ארבעה ממנועים מותקנים על כל גלגל בדומה לאופניים החשמליים. כך – אין צורך בתמסורת מורכבת וביחידות העברת כח. מה המשמעות? תאוצה טובה משל מכונית פרארי או למבורגיני כי לטסלה כ 700 כח סוס לעומת מכוניות ספורט אשר אינן מגיעות להספקים כאלו (שלא לדבר על מומנט של המנוע). כך פתאום מתערערת תהילת עולם של חברות יוקרה אשר יכולותיהן אינן משלוות עוד למכונית משפחתית חשמלית (לחצו כאן לצפייה בסרטון המשווה את יכולת ההאצה בין למבורגיני וטסלה). החדשנות ערבלה ענף שבמשך עשרות שנים נחשב לבלתי פגיע. חדשנות דומה לקמח, מים, שמן וסוכר אשר רק אם נערבב אותם במינון הנכון עם פירות למשל, נוכל לייצר עוגה שהיא שונה בעצם מאותם מרכיבים אלו בנפרד. חדשנות היא מיומנות אשר איננה תלויה בידע בלבד אלא ביכולת או בדמיון של הממציא לחשוב על אפשרות חדשה שמישהו טרם חשב עליה – אלכימאות המידע.

עידן המידע ומיומנויות

מבקריה של המהפכה התעשייתית עם התהוותה היו רבים. הקיצוניים שבהם היו ה"לודטים" אשר שרפו מפעלים ומכונות מתוך החשש שבני האדם יישארו מובטלים בעתיד מפני שהמכונות יחליפו אותם. כיום הביקורת כלפי מערכת החינוך היא על כך ששורשיה מקורם במהפכה התעשייתית אשר הכשירה בוגרים להיות צייתנים ונכונים להיות מורגלים בחיים של שעמום אשר אפיין את עבודת הפועלים במפעל. המחזאי ג'ורג' ברנרד שואו טען כבר בתחילת המאה הקודמת שבתי הספר מכבים את היצירתיות, פוגעים בילדים וגורמים לנזק גדול. הוא אף התבטא כלפי המורים וטען כי "אלו שיודעים עושים, אלו שאינם יודעים הולכים ללמד" או משפט שנאמר על בתי הספר באנגליה "לא משנה מה יעשו שם, העיקר שילדים יתרגלו לשעמום". ואכן אותן טענות שאז היו נדירות יחסית ונאמרו בשוליים הפכו היום למיינסטרים, בתי הספר כפי שהם היום אינם מתאימים עוד לאתגרים הבאים בשוק העבודה. ארגון p21.org (ממליץ להיכנס לאתר ולעיין בו) אשר הוקם ע"י התאגידים בארה"ב הגדיר מחדש את מטרותיה של מערכת החינוך ואת המיומנויות אשר עליה להקנות בנוסף להעברת התוכן ללומד.

בעידן המידע ניכר כי המיומנויות המכונות גם מיומנויות המאה ה 21 כדוגמת: כישורי למידה עצמית, חקר, חשיבה ביקורתית ועוד להם נדרשים הבוגרים לחייהם המקצועיים, הפכו לערכים מוספים אותם מקנה מוסד חינוכי בנוסף לתוכן. מדוע? כי המידע מצוי ברשת: התכנים הרבים, הגישה למחקרים הישר מתוך מכשיר הטלפון מכל מקום ובכל זמן הפכו את המידע לנגיש ללא צורך בתיווך. יש אינפלציה של מידע וכשיש אינפלציה "ערכו" (במקרה זה) של המידע יורד. ואכן ניתן לאתר כמעט כל חומר ברשת, הסיכוי שלא אמצא ברשת מידע שמרצה מעביר הוא אפסי. המידע הקיים ואשר זמין בשילוב מיומנויות יכול להניע חשיבה חדשנית, לכן בזה צריכה להתמקד מערכת החינוך – בשילוב של השניים יחד:

חדשנות = ידע + מיומנויות

בואו נביט על זה מזווית קצת אחרת: למידה ברשת האינטרנט מזכירה מאוד את הלמידה בתחילת חיינו – הלמידה האסוציאטיבית. עולם שלם שבו כל אחד יכול לבחור מה שהוא רוצה ולנדוד במרחב האינסופי מנושא לנושא. בעת חיפוש משכנתא באינטרנט ניתן להגיע למאמר על שיעורי הריבית, משם לאתר המציע שיעור בכלכלה או במימון העוסק בהשפעת הריבית על המשק ומשם למאמר של הבנק המרכזי המדבר על המדיניות של הפדרל רזרב בעשור האחרון או הרצאת TED העוסקת בכלכלה שיתופית. בעידן המידע הוראה איננה תנאי הכרחי  ללמידה, אנו חוזרים לנקודת זמן בה היינו תינוק  בן יומו שפוקח את עיניו ובוחר ללמוד מה שהוא רוצה או ליתר דיוק ללמוד מתוך מה שהמציאות מזמנת לו. לכאורה נראה שעולמו של התינוק צר ומצומצם מפני שכל מה שיש לו לעשות זה לבהות בתקרה או בצעצוע הקטן המונח לפניו, אך אין זה כלל כך. תינוק מבחין בכל תנועת גוף של מי שבסביבתו, בצבעים המרהיבים על גווניהם, בקולות אשר עבורו הם הברות מוצפנות שהוא מנסה כל העת לפענח, הוא נזכר בנופים שחלפו על פניו כשהוציאו אותו לטיול בעגלה ובטעם החמצמץ של המיץ ששתה לפני רגע. מה שמאפיין את כל מה שקורה לו הוא מאה אחוז למידה ואפילו לא אחוז אחד של הוראה. והפלא ופלא, הוא לומד כל הזמן ובגיל שנה הוא מתחיל ללכת מבלי שגייסו עבורו מורה "מומחה להליכה" או מאמן אישי שילווה אותו ברגעי התסכול הקשים בעת הנפילות החוזרות ונשנות. מחקרים מצביעים על כך שבגיל חודשיים עד שלושה חודשים מתחיל תהליך החקר באמצעות הפה (Oral) ובגיל ארבעה עד חמישה חודשים הממצאים מעידים על חקירת אובייקטים באמצעות הראייה  (Visual). כל עת שחוש כלשהו זמין לו לשימוש הוא מנצל אותו ללמידה. מה שמאפיין מחקרים אלו הוא אי התערבותם של אחרים בתהליך הלמידה בשנים הראשונות – הלמידה מתרחשת באופן עצמאי לחלוטין.

אחרי שהתינוק התבגר הוא  נכנס לאותן מסגרות שבהן ההוראה נוגסת עוד ועוד מהמשוואה הקודמת בה הלמידה העצמית היתה מאת האחוזים מתהליך רכישת הידע. ההרגל הזה של ללמוד לבד נשחק, מישהו מתחיל להאכיל אותנו. בהרצאתו המפורסמת ב TED מדבר סר קן רובינסון בחן רב ובהומור על כיבוי היצירתיות ע"י מערכת החינוך המסורתית ובצדק, אך טרם ה"מנגנון" מכבה  את היצירתיות יש שלב קודם והוא כיבוי הסקרנות.  חמשת המיומנויות המומלצות שיש להקנות לילד טרם הוא מתחיל ללמוד לקרוא הן: זיהוי רגשות והיכולת לבטא אותן, בנית מערכות יחסים, שליטה עצמית, יכולת הוקרה וסקרנות (Tyre, P. 2009). הסקרנות היא מפתח חשוב ביותר להצלחה בחיים האקדמיים ובקריירה המקצועית ועוד יותר ממיומנויות רגשיות אחרות. שינון והקניית ידע ע"י דחיפה היא האויב העיקרי של הסקרנות, היא זאת שמכבה אותה. סקרנות היא מפתח חשוב ליצירתיות, חשיבה ביקורתית ויכולת לפתור בעיות לאחר ההתבגרות. מרגע שילד נכנס למסגרת הראשונה שלו בגן הילדים הוא אט אט עובר מניהול הלמידה העצמי (כשהוא משחק בארגז החול) לתהליך למידה המנוהל ע"י הגנן/גננת. מצרכן אקטיבי של מידע המתרחש בד"כ באמצעות משחק הוא עובר לשלב בו הוא הופך לצרכן פסיבי בו האחריות על רכישת הידע עוברת אל המורה שלו. מדובר בתהליך מתמשך שבו לא מתרחש משהו ביום אחד, אלא בהרגל שלאט לאט משתלט על הלומד, שבו הוא מורגל למציאות חדשה בה ההוראה הופכת להיות השחקן הראשי.  האחריות הטבועה בנו מרגע שנולדנו על הלמידה עוברת למישהו אחר שהוא המורה שלנו. זאת אבן הדרך הראשונה שבה מתרחש משהו שמתחיל לשנות את הדפוסים הטבעיים הטבועים בנו בנוגע ללמידה, המצפן הטבעי מתחיל את הניוון שלו בשלב הזה וככל שעובר הזמן אנו מאבדים אותו.

כל השינויים המתחוללים בחייו של התינוק עד כניסתו לבית הספר הם איטיים, נמשכים מספר שנים ולכן קשה להבחין בהם. מוחו של הילד שפקח את עיניו והחל לחקור בעצמו את העולם סביבו הופך להיות מורגל בדחיפה של מידע, ולא רק בדחיפה – אלא שהאחריות ניטלת ממנו! זה לא משפיע על יכולותיו האנליטיות אלא על הרגלי הלמידה שלו בסביבה בה הוא חי. תהליך דחיפת המידע ע"י המורה הופך להיות אחריות שלו שכן אם התלמיד לא למד זה באחריות המורה ולכן על המורה לוודא שהתלמיד מבין באמצעות מבחנים אשר עבור המוסד החינוכי או המערכת הם אמצעי לבקרה ומדידה. עבור התלמיד זה ייצוג של מה שהוא שווה. תלמיד שיקבל בבחינה 50 מניח שהוא לא מספיק טוב, אך המשמעות האמתית של העניין היא שהוא עדין לא יודע, זה הכול. ייתכן שיכולותיו נמוכות אך אם הוא יתמיד הוא עשוי להצליח, ייתכן שכישוריו אחרים ועל כן עליו להשקיע יותר משאר חבריו, אך בעבורו מרגע שהוא קיבל ציון נמוך הוא מסומן כמישהו שיכולותיו נמוכות – במילים אחרות אסור לו לטעות, כי טעות זה כישלון או בעיה. אם נצרף את העובדה ש"אסור לטעות" ושעל המידע להגיע באמצעות דחיפה נקבל מרשם מושלם לכיבוי סקרנות וחיסול יכולת להניע חדשנות.

ההפך מחדשנות (קיבעון) = פחד מטעויות + דחיסת מידע

במילים פשוטות – הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, תחשבו למשל על המסקנה שתומס אדיסון שהמציא את הנורה החשמלית נכשל 1,800 פעמים כשניסה לייצר חוטי להט והצליח רק פעם אחת כשמצא שהטונגסטן הוא החומר המתאים ביותר. אם זה כך, למה בעצם העסק "עבד" כל כך הרבה שנים ופתאום כולם מלינים על בעיה שאיש כמעט לא נבר בה בעבר? מסיבה מאוד פשוטה – חדשנות היא כעת שם המשחק. קחו מדינות בהן ההישגים בלימודים הם פנומנאליים כמו סינגפור, פינלנד – שם יש את מפעלי היצור הטובים בעולם, כלכלה חזקה אך אין סטארטאפים. במדינת ישראל קמים מידי שנה כ 1,200 סטארטאפים שזה יותר מאשר כל הסטרטאפים אשר קמים בשנה בכל מדינות אירופה יחד. במקומות בהם אסור לטעות גם הישגים פנומנליים בלימודים אינם מספיקים כדי לייצר חדשנות.