האם אפשר ללמד "חדשנות" או חשיבה "חדשנית"?

היבטים של חדשנות בהוראה ולמידה

לחדשנות בהוראה ולמידה יש שני היבטים:

• הנעת הלומדים לחשיבה חדשנית
• מתן סביבה חדשנית ללמידה

כשם שלא ניתן ללמד לנגן בגיטרה ללא גיטרה כך אין טעם לנסות להניע חדשנות במודל למידה ביהביוריסטי המבוסס על שינון. על הלומד להרגיש שהוא נמצא במודל למידה אשר יכול להניע אותו לחשיבה חדשנית וזה יתרחש בד"כ באמצעות טכנולוגיה שהיא כלי העבודה המרכזי העומד לרשותו של המורה לצורך עניין זה. מורה אשר ירצה שהלומד ימציא משהו או יחשוב על רעיון חדש חייב לחשוף אותו למידע הקיים ברשת, להשתמש בייצוגים שונים של מידע, לספק מרחבי יצירה ופיתוח אשר בד"כ קיימים בסביבות טכנולוגיות. אינני טוען שאי אפשר להניע חדשנות באמצעים אחרים אך המחשב ורשת האינטרנט מאפשרים בקלות רבה לבצע תהליכי חקר, למידה עצמית, עבודה שיתופית ועוד. רבים שואלים אותי מידי פעם איך עושים משהו,אני פשוט מחפש בגוגל ושולח להם קישור במייל או בוואטסאפ לסרטון שמסביר מה שהם ביקשו. תמיד משעשעת אותי מחדש ההנחה שלהם שאני איזה מומחה גדול, פשוט רכשתי מיומנויות חיפוש (אשר גם הן לא תהיינה נחוצות יותר בעתיד עם השיפורים במנוע החיפוש של גוגל). על פי ה OECD במילה חדשנות בהוראה מוטבעים הביטויים שינוי ושיפור, משמעות הדבר היא שהחדשנות מתבטאת בשינוי או שיפור של משהו קיים, בדיוק כמו הרעיון של לקחת מידע קיים ולהפיק ממנו משהו חדש:

 “The application of one idea that produces a planned change in educational processes, services, or products, then leading to an improvement in learning goals”

כלים להנעת חדשנות

הכוונה באמצעות יצירת סדר והבנייה של הידע  – מכירים את התיאוריה של ויגוצקי ZPD) Zone of proximal development)? התפקיד של המורה מתחיל בקו התפר בו התיווך מאפשר ללומד לעשות את הצעדים הבאים שלו בלמידה, כאן בא לידי ביטוי מקומו של המורה. בלימוד עצמי קשה מאוד לחבר בין פריטי הידע השונים, משול הדבר לצפייה באמצעות משקפת. כל עוד רואים דרך המשקפת ניתן לראות (ללמוד) פרט מסוים לעומק אך לא להבחין בתמונה המלאה. אם נמשיך עם נמשל המשקפת משול הדבר להסבר כיצד משתמשים בכפתור ה ZOOM אשר מאפשר לקרב או להרחיק את התמונה. מורה טוב יודע לווסת את תהליך הלמידה מן הכלל אל הפרט ולהכווין את הלומד בתוואי המתאים לו. כל אחד לומד אחרת, לכל אחד מאפייני אישיות שונים. יש כאלו שהם יותר וורבליים וזקוקים לדבר או לשמוע על מנת לקלוט מהר, יש את הטיפוסים הויזואליים אשר ייצוג גרפי או ויזואלי מקל עליהם ומאיץ את ההפנמה של מידע ויש  כאלו שהם יותר חושיים וצריכים לגעת או לסדר משהו על גבי שולחן על מנת להפנים אותו. על המורה לאתגר את הלומדים, להציע להם חלופות או תוואי למידה שונים ולזהות  את הנקודות בהן הם זקוקים להכוונה לפני הגעה לסף התסכול, או להיפך: יכולים להמציא או להגיע למשהו חדש בעצמם. קחו לדוגמה את משחק ה Candy crash. בפיתוח הזה השתתפו פסיכולוגים אשר הנחו את המתכנתים בדיוק באיזו נקודה לספק את האפשרות להצליח, ממש רגע לפני שהמשחק מתייאש ומתכוון לפרוש. המניע בתכנון המשחק היה – להניע תהליך של התמכרות. תעבוד קשה, תתאמץ – דקה לפני שתישבר ניתן לך להצליח על מנת שלא "תברח". האם אפשר לרתום עקרונות אלו ללמידה? האם עבור הלומד ברשת מורה יכול להיות אותו קוד תוכנה אותו ביקש לשתול הפסיכולוג בקוד של משחק ה Candy Crash?

הקניית מיומנויות – בשתי מילים: ללמד ללמוד. תם העידן של דיפלומה התלויה במשרד והסתפקות ביום השתלמות פעם בשנה, מי שלא לומד כל הזמן הופך ללא רלוונטי. המונח LLL או Long Life Learning  הוא דרך החיים החדשה ולא עוד סיסמה. כ 20% מהזמן אנו לומדים דברים חדשים במהלך העבודה גם אם איננו מודעים לכך. מוסד איכותי ידע להקנות את המיומנות הזאת גם לאלו שאיבדו אותה. לא אחת אני שומע את הביטוי "לא כולם בנויים ללמוד בקורס מקוון". מי שלא ידע ללמוד לבד – יהיה ה"בינוני" במקום העבודה שלא יגיע לשום מקום. למידה עצמית היא מיומנות חשובה ביותר למיצוי כשרון והצלחה בחיים. איך אפשר להיות חדשן אם אתה לא מתעדכן ולומד דברים חדשים? איך אפשר לייצר הזדמנויות ליצור משהו חדש?

הגדרת מטרה/בעיה – לא בכדי שיטת ה PBL) Problem Based Learning) הפכה לכה פופולרית. מה כיף יותר מלפתור חידה? אנחנו הרי אוהבים אתגרים או מטרות שצריך להתמודד איתם. יש הבדל גדול בין לתת למישהו משימה להכין ארוחת ערב או לתת לו רשימה של 50 פעולות רצופות (תוציא את הביצים מהמקרר, תרתיח שמן על מחבת, ערבב את הביצים וכו'). אנחנו אוהבים אתגרים מונחי תוצאה ולא אוהבים רשימת הוראות. אם זה כך בחיינו הבוגרים – למה אנו מצפים שילד ירצה לקרוא 30 עמודים בחוברת ללא כל תכלית? כשלימדתי ילדים בחוגי טיסנאות היה שלב בו ביקשתי מהם לתכנן טיסן בעצמם. היה עליהם לתכנן ולבנות טיסן שישהה באוויר כמה שיותר זמן. לאחר שסיימו את התכנון הציגו אותו בכיתה, בנו את הטיסן ולבסוף התקיימה תחרות בין כולם. מרגש היה לראות איך הם נהנו לבנות טיסן פרי דמיונם במקום טיסן מתוכנית שבה היו המידות מוכתבות מראש. רשת האינטרנט, הטכנולוגיה והמידע הרב מאפשרים למורה בקלות יחסית לעבור מדחיפה של מידע לחקר המניע למידה שמקורו  בצורך לפתור בעיה. היישום של למידה מבוססת פתרון בעיה יכולה להתבצע בשני אופנים עיקריים: המודל המובנה (Structural) אשר מתבסס על תהליך מובנה צעד אחר צעד עד לפתרונה או המודל הפונקציונאלי (Functional) בו בהתאם לצורך מקיים הלומד הליך של חקר והתמודדות עד לאיתור הפתרון (Hutchinson & Karsnitz, 1994). גישת המודל המובנה רווחת יותר למרות המחקרים המעידים על כך שלמידה מסוג זה אינה מספקת את ההבנה ההוליסטית של תחום התוכן עבור הלומד (Mawson, 2003). הלמידה האסוציאטיבית המבוססת על למידה ברשת מתבססת על המודל הפונקציונאלי בו הלומד בהתאם לצורך בוחר את התוואי דרכו הוא מנהל את תהליך הלמידה. ביישום מודל ה PBL שלושה שלבים עיקריים:

• הצגת הבעיה.
• תהליך הלמידה.
• הפתרון.

בשלושת השלבים האלו נבחן מקומו של המורה המלווה את התהליך והלומד עצמו (Ryberg et al., 2006, Ryberg et al., 2010b). מחקרים מצביעים על כך ש PBL משלב בהצלחה חשיבה ביקורתית ופיתוח אסטרטגיות חשיבה (DiPasquale, Mason, & Kolkhorst, 2003), ממצא זה מתחבר היטב ללמידה ברשת אשר דורשת מיומנויות אלו. המאפיינים של שיטת ה PBL והלמידה האסוציאטיבית מייצרים ערך בשילובם ומשלימים האחד את השני.

חשיבה חדשנית  – הוראה ללא זיקה לחדשנות היא הוראה ביהביוריסטית שאיננה רלוונטית לצורכי השוק הנוכחי. בכל נושא אותו מלמדים יש לחפש את הזיקה של הנושא הנלמד לחדשנות. איך אפשר לחדש או להמציא משהו חדש ממה שלמדנו זה עתה? אתן דוגמה: האם אפשר לנבא את שער השקל/דולר אם נבצע סטטיסטיקה לאחור? ייתכן שכן וייתכן שלא אך דבר אחד בטוח: ניסינו להמציא משהו חדש, שאלנו תוך כדי תהליך ההוראה על שערי מטבע שאלה העוסקת בחשיבה על משהו חדש. ככל שנחפש בתהליך ההוראה הזדמנויות לחשוב או לחפש משהו חדש יהפוך העניין להתנייה אשר הלומד יתרגל אליה, מעין למידה ביהביוריסטית של תהליך לא ביהביוריסטי. כשאני נתקל בבעיה במהלך העבודה שלי אני מנסה תמיד להתרחק ולחשוב איך אפשר לפתור את הסיפור הזה אחרת. כמה המצאות או רעיונות שנתקלתם בהם חשבתם לעצמכם – איך לא חשבו על זה קודם? כי מי שלא חשב קודם הניח שהמצב הנוכחי הוא בסדר ואין בו בעיה. צריך להרגיל את הלומד לשאול שאלות ולחפש את הבעיות – להפוך זאת להתנייה.

שינוי שיטת המדידה – קשה מאוד לשכנע הן את המורים והן את הלומדים לחשוב במונחים של חדשנות כאשר המדידה של ההישגים מתמקדת במבחנים המבוססים על זיכרון ושינון. הרי לא מתקבל על הדעת שסטודנט אשר הקדיש ימים כלילות לכתיבת מסמך מורכב או מציאת פתרון לבעיה בתחום מסוים ימדד בסופו של דבר בבחינה בה עליו "להקיא" את החומר. באותה מידה המורה מצדו ברגע שהוא יודע כי הצלחתו תימדד בהישגים של לומדיו בבחינה תפחת התמקדות שלו במודל למידה מבוסס פתרון בעיות או חקר אשר מקנות הרגלים של חשיבה חדשנית. מדידה באמצעות בחינת יכולת שינון מנוגדת בערכיה למונח חדשנות ומעקרת את הרלוונטיות של חדשנות מתהליך הלמידה עצמו.

סיכום

אם האקדמיה תשכיל לייצר ערכים אשר יתבססו על עקרונות אלו היא תישאר רלוונטית בעידן המידע. על מנת לעשות זאת יש להכשיר את המרצים לחשיבה הזאת, להבנות תכניות לימודים מבוססות על עקרונות אלו ולשמר את הקשר עם הבוגרים לאורך הקריירה שלהם. שימור הקשר הוא על בסיס של רלוונטיות דיסציפלינרית, הסמכות מקצועיות מותאמות לצורכי השוק המשתנים, הצעת תוארי Micro Master בהתאם לדיסציפלינות השונות וחיבור לפרקטלים המאפיינים את המציאות המשתנה. מדובר במהפכה של ממש בדרכי ההוראה, בהבניית תכניות לימודים מבוססות שיטות הוראה חדשניות ובעיקר בכל הנוגע למיומנויות הוראה החדשות שצריכות להגיע למורים שהם אלו אשר באים במגע עם הלומדים במוסדות השונים. במקביל לאותם שינויים יש להשקיע במורים אשר נתפסו כמעבירי התוכן, שכן עכשיו מוטל עליהם תפקיד חדש – להקנות מיומנויות ויכולות אשר לא היו חלק מהייעוד של הקוריקולום הנלמד בעבר.