למידה IN הוראה OUT?

האם למידה IN והוראה OUT? מאות שנים הוראה ולמידה הם שני צדי המטבע בתהליך הקניית ידע, בסביבה הפורמלית הוראה היא חלקו של המורה ולמידה היא הצד של הלומד, יש צד אחד שתפקידו "להורות" וצד שני שתפקידו ללמוד, מעין עסקה בין שני צדדים. המילה הוראה מקורה ב"להורות", "להנחות" או אם נלך לפירוש קיצוני מעט – זה בעצם לתת הוראות למישהו. עובר בן יומו אשר פוקח את עיניו ומתחיל ללמוד איננו מקבל הוראות מאף אחד, הוא איננו מקבל הדרכה מקצועית או רשימה של תרגילים שבהם יתרגל ישיבה או אכילה. למידה היא תוצאה של סקרנות טבעית שנולדים עמה. היא מתחילה עוד מהרגע הראשון בו יצאנו מהרחם, כשאנו מתחילים להרגיש משהו (אפילו טרם אנו פוקחים את עינינו). כמה זה קסום להיות "טבולה ראסה" עם "דיסק קשיח" ריק לחלוטין ולאט לאט ליצוק לתוכו מידע, תדמיינו את הילד אשר מגיע בפעם הראשונה לשפת הים, הוא עשוי להניח שזאת האמבטיה הגדולה ביותר שראה מימיו. אין מורה שיגיד לו שאי אפשר לרוקן משם את המים או שזאת איננה אמבטיה, הוא מגלה זאת לבד, אם לא כעת אל דאגה, זה יקרה מתי שהוא. למידה היא מנגנון טבעי שקיים אף אצל בעלי חיים, האייל למשל לומד שנוכחות אריה בסביבתו אינה מומלצת במיוחד.

מתחילים את החיים

למידה ברשת האינטרנט מזכירה מאוד את הלמידה בתחילת חיינו. עולם שלם שבו כל אחד יכול לבחור מה שהוא רוצה ולנדוד במרחב האינסופי מנושא לנושא. בעת חיפוש משכנתא באינטרנט, ניתן להגיע לשיעורי הריבית, משם לשיעור בכלכלה או במימון העוסק בהשפעת הריבית על המשק ומשם להגיע למדיניות של הפדרל רזרב בעשור האחרון או הרצאת TED העוסקת בכלכלה שיתופית. בעידן הרשת המילה הוראה נעלמת מתהליך הלמידה, אנו חוזרים להיות אותו תינוק בן יומו שפותח את עיניו ובוחר ללמוד מה שהוא רוצה או ליתר דיוק ללמוד ממה שהמציאות מזמנת לו. לכאורה נראה שעולמו של התינוק צר ומצומצם מפני שכל מה שיש לו לעשות זה לבהות בתקרה או בצעצוע הקטן המונח לפניו, נקודת מבטנו כשאנו מביטים על התינוק דומה למישהו מלפני 200 שנה שיביט באדם אשר בוהה במסך מחשב. תינוק מבחין בכל תנועת גוף של מי שבסביבתו, בצבעים המרהיבים על גווניהם, בקולות אשר עבורו הם הברות מוצפנות שהוא מנסה כל העת לפענח, הוא נזכר בנופים שחלפו על פניו אתמול כשהוציאו אותו לטיול בעגלה ובטעם החמצמץ של המיץ ששתה לפני רגע. מה שמאפיין את כל מה שקורה לו הוא מאה אחוז למידה ואפילו לא אחוז אחד של הוראה. והפלא ופלא, הוא לומד כל הזמן ובגיל שנה הוא מתחיל ללכת מבלי שגייסו עבורו מורה "מומחה להליכה" או מאמן אישי שילווה אותו ברגעי התסכול הקשים בעת הנפילות. מחקרים מצביעים על כך שבגיל חודשיים עד שלושה חודשים מתחיל תהליך החקר באמצעות הפה (Oral) ובגיל ארבעה עד חמישה חודשים הממצאים מעידים על חקירת אובייקטים באמצעות הראייה (Visual). מה שמאפיין מחקרים אלו הוא אי התערבותם של אחרים בתהליך למידה זה – הוא עצמי לחלוטין.

אחרי שהתינוק התבגר הוא  נכנס לאותן מסגרות שבהן ההוראה נוגסת עוד ועוד מהמשוואה הקודמת בה הלמידה היתה מאת האחוזים מתהליך רכישת הידע. ההרגל הזה של ללמוד לבד נשחק, מישהו מתחיל להאכיל אותנו. בהרצאתו המפורסמת ב TED מדבר סר קן רובינסון בחן רב ובהומור על כיבוי היצירתיות ע"י מערכת החינוך המסורתית ובצדק, אך טרם ה"מנגנון" מכבה  את היצירתיות יש שלב קודם והוא כיבוי הסקרנות.  חמשת המיומנויות המומלצות שיש להקנות לילד טרם הוא מתחיל ללמוד לקרוא הן: זיהוי רגשות והיכולת לבטא אותן, בנית מערכות יחסים, שליטה עצמית, יכולת הוקרה וסקרנות. (Tyre, P. 2009). הסקרנות היא מפתח חשוב ביותר להצלחה בחיים האקדמיים ובקריירה המקצועית יותר ממיומנויות רגשיות אחרות. שינון והקניית ידע ע"י דחיפה היא האויב העיקרי של הסקרנות, היא זאת שמכבה אותה, סקרנות היא מפתח חשוב ביותר ליצירתיות, חשיבה ביקורתית ויכולת לפתור בעיות לאחר ההתבגרות. מרגע שילד נכנס למסגרת הראשונה שלו בגן הילדים הוא אט אט עובר מניהול הלמידה העצמי (כשהוא משחק בארגז החול) לתהליך למידה המנוהל ע"י הגנן/גננת. מצרכן אקטיבי של מידע המתרחש בד"כ באמצעות משחק הוא עובר לשלב בו הוא הופך לצרכן פסיבי בו האחריות על רכישת הידע עוברת אל המורה שלו. מדובר בתהליך מתמשך שבו לא מתרחש משהו ביום אחד, אלא בהרגל שלאט לאט משתלט על הלומד, שבו הוא מורגל למציאות חדשה שבה ההוראה הופכת להיות השחקן הראשי.  האחריות הטבועה בנו מרגע שנולדנו על הלמידה עוברת למישהו אחר שהוא המורה שלנו. זאת אבן הדרך הראשונה שבה מתרחש משהו שמתחיל לשנות את הדפוסים הטבעיים הטבועים בנו בנוגע ללמידה, המצפן הטבעי מתחיל את הניוון שלו בשלב הזה וככל שעובר הזמן אנו מאבדים אותו. כל השינויים המתחוללים בחייו של התינוק ועד כניסתו לבית הספר הם איטיים ונמשכים מספר שנים ולכן קשה להבחין בהם. מוחו של הילד שפקח את עיניו והחל לחקור בעצמו את העולם סביבו הופך להיות מורגל בדחיפה של מידע. זה לא משפיע על יכולותיו האנליטיות אלא על הרגלי הלמידה שלו בסביבה בה הוא חי.

הלמידה ברשת

רשת האינטרנט מאפשרת לנו לחזור לחוויות הלמידה הטבעיות שלנו כפי שהתרחשו איך שפקחנו את עינינו. החזרה ללמידה עצמית היא תהליך שהתרחש במשך העשור האחרון ובאופן שכמעט איננו מבחינים במשמעויות שלו, דומה הדבר למשל המים החמים והצפרדע (שככל שהמים מתחממים לאט הצפרדע איננה מרגישה כי היא מתחממת). רשת האינטרנט מחזירה אותנו במכונת הזמן לאותם הרגעים הראשונים של הוראה Out ולמידה In. תחשבו על זה רגע, היום כל אחד יכול ללמוד מבלי שיש צורך בהוראה של מישהו, היום אפשר ללמוד מבלי שאיש ינהל עוד את תהליך הלמידה עבורכם ממש כמו היום שבו יצאתם לאויר העולם.